החלטה בתיק מ"ת 16701-10-11 - פסקדין

כללי

1.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס לשלושתם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (נשיאת נשק והובלתו) וכן עבירה של נשיאה והובלה של נשק. נוסף על כך, מיוחסת למשיבים 1 ו-2 עבירה של אחזקת נשק והמשיב 1 מואשם אף בנהיגה ללא רישיון.

2.         בתמצית, כתב האישום מייחס לכל המשיבים קשירת קשר להוביל מטען של חומר נפץ באופנוע שהחזיק המשיב 1. בלילה שבין 15.9.11 לבין 16.9.11 נהג המשיב 1 (בלא רישיון נהיגה) באופנוע זה מהרצליה לתל אביב והמשיב 2 ישב מאחוריו כשהוא לבוש באפוד מגן. המשיב 3 נסע אחריהם ברכב ופני כולם היו מועדות לדירה שהחזיקו המשיבים 1 ו-2 בתל אביב. בנסיעה זו הובילו המשיבים  בצוותא באופנוע מטען של חומר נפץ מרסק במשקל של כ-250 גרם וכן (בנפרד מן המטען) 10 ראשי גפרור חשמליים היכולים לשמש יזמים למטעני חבלה מאולתרים. המשיבים הגיעו למחסום משטרתי וסמוך לאחר שירדו המשיבים 1 ו-2 מן האופנוע - התפוצץ המטען. עקב כך נפגעו המשיבים 1 ו-2 וכן מתנדב שהיה בסמוך למחסום. אישום נוסף שבו מואשמים המשיבים  1 ו-2 הוא אחזקת משתיק קול, בדירתם הנ"ל בתל אביב, בלא רשות על פי דין. 

3.         המדינה עותרת למעצר המשיבים עד תום ההליכים. היא עומדת כל כך שקיימות ראיות לכאורה, הקושרות את המשיבים לעבירות. בין הראיות מצביעה המדינה על אלה: הודיית המשיב 3 באוזני מדובב שידע על קיומו של מטען חומר הנפץ באופנוע וניסה להזהיר את המשיבים 1 ו-2 מפני המחסום המשטרתי, ללא הועיל; הקלטת המשיב 1 שעה שביקש לתאם גרסאות עם המשיב 3 לגבי נסיבות הפיצוץ ואף מסר פרט מוכמן לגבי מיקום המטען באופנוע; רכישת כלי עבודה, ע"י המשיב 1, המתאימים לפירוק קדמת האופנוע, עובר לאירוע; עובדת נסיעתו של המשיב 2 על האופנוע, כשאפוד מגן לגופו, למרות שאין זה מנהגו (לדברי אשתו), אלא שהוא ממאן להסביר את מעשהו זה לאור שמירתו על זכות השתיקה.

המדינה טוענת כי בנסיבות אלה קמה עילות מעצר אחדות נגד המשיבים ובהן ראשית, מכוח סעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, שכן עברו עבירות נשק; שנית, מכוח סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק, שכן נשקף מהם סיכון לציבור נוכח הובלת מטען חומר נפץ עת הסתובבו בין הבריות. לשון אחר: עניין לנו ב" תאונת עבודה".

לעומת המדינה, סבורים המשיבים כי אין ראיות לכאורה נגדם ועל כן - אין עילה לעוצרם עד לתום ההליכים, ולא בכדי שכן עניין לנו בניסיון לחיסולם ופשיטא שאין להם יד ורגל בדבר. עם מי הדין?

עבירות הקשר והובלת הנשק

4.         עבירות אלה מיוחסות כאמור לכל המשיבים.  הן מהוות את הבריח התיכון שבכתב האישום. לאישום בנושא זה שני ראשים. האחד - קשירת קשר לביצוע פשע; השני - הוצאתו לפועל של הקשר האמור, קרי: נשיאה והובלה של נשק ( חומר נפץ מרסק וכן ראשי גפרור חשמליים, שיכולים לשמש יזמים למטעני חבלה מאולתרים).

5.         על פי כתב האישום, הקשר דעסקינן היה להוביל מטען של חומר נפץ באופנוע. קשר זה נקשר במועד כלשהו עובר ליום 16.9.11 (סעיף 3 לעובדות). מהן הראיות לכאורה לאישוש עבירת הקשר? הראייה החשובה מצויה לדעתי בתרגילי חקירה אחדים שנעשו ע"י המשטרה הן למשיב 1 והן למשיב 3, המלמדים כי שניהם כאחד ידעו על קיומו של מטען החבלה באופנוע, לפי שהכוונה הייתה להעבירו מהרצליה לתל אביב. תרגילי חקירה אלה כללו הן הכנסת מדובבים לתאו של המשיב 3 והן תיעוד (חזותי וקולי) של שיחה בין המשיבים 1 ו-3 במהלך הסעתם בתוך ניידת.

(א)       (1)        במהלך הנסיעה בניידת המשטרה מבית המעצר את בית המשפט, ביום 28.9.11, "תידרך" המשיב 1 את המשיב 3 באשר למה שהתרחש לפני הפיצוץ, על מנת להציג מצב עובדתי שממנו יעלה כי עסקינן בניסיון חיסול ולא בתאונת עבודה. המשיב 1 הסביר למשיב 3 כי רכב נוסף שנסע בסמוך, ברח מן המקום ולא נעצר בידי המשטרה במחסום. המשיב 3 הבין והפנים את דברי המשיב 1 וכראייה לכך, קירב את ידו הימנית לעינו, ועשה מעין תנועת משיכה של קצה העין עם האצבע המורה ומייד לאחר הוריד את ידיו וחיווה בעזרתן תנועה של החזקת הגה והנעתו לימין ולשמאל בסיבובים קצרים. מייד לאחר מכן פצחו השניים בשירה, למילות השיר "יעקב התמים" (של אביהו מדינה), תוך שזימרו "ברח לו יעקב מפני עשו/ אל דודו לבן נשא רגליו ...", להדגיש את עניין בריחתו של אותו רכב נוסף שהיה (לשיטתם) במקום.

תדרוך זה מצד המשיב 1 למשיב 3 נועד להראות כי מאן דהוא ברכב שברח, הוא זה אשר הפעיל מרחוק את המטען שהתפוצץ, ואם אלה פני הדברים - הרי לך ראייה שאין מדובר בתאונת עבודה, אלא בניסיון חיסול.

התדרוך קושר הן את המשיב 1 והן את המשיב 3 לכך שהמטען לא הושתל באופנוע על ידי צד ג' זר שלא בידיעתם. יתר על כן, המשיב 3 עומת עם התידרוך בניידת המשטרה ונתבקש הסברו לסימונים שעשה בידיו, תוך שהוצגה בפניו עמדת חוקריו כי דברי המשיב 1 (בדבר רכב נוסף שברח) הם שקר (שורה 117 - 119 להודעת המשיב 3 מיום 2.10.11 שעה 14:36). אפס, המשיב 3 לא חפץ - או שלא יכול היה - להסביר את הסימונים הללו ומשורה 120 להודעה הנ"ל עולה שתגובתו הייתה שירת שירים ...

            (2)        במהלך תרגיל החקירה הנדון בניידת, אמר המשיב 3 למשיב 1 "תכלס, הם יודעים שזאת תאונת עבודה". יוטעם כי אין זה "היגד שאלתי" מצד המשיב 3 למשיב 1, אלא "היגד-של-קביעה"; והמתבונן - וכמותו המאזין - יווכח (שעה 06:48:05). המשיב 1 ממהר לתקן את המשיב 3 ושואל אותו בתמיהה " מה הם יודעים?!", המשיב 3 עונה " שזה ..." והמשיב 1 אומר " פיגוע". המשיב 3 מחרה מחזיק אחריו ואומר " פיגוע, שזה ניסיון חיסול". הנה הוא תידרוך נוסף מצד האדם המנוסה (המשיב 1) כלפי הבלתי מנוסה (המשיב 3, אשר אין לו עבר פלילי וזהו מעצרו הראשון, כפי שגם המשיב 1 אומר למשיב 3 "כבר לא בתול" סמוך לכניסתו לניידת. ראו עמ' 1 לתמליל שהגישה המדינה וסימונו 45).

אף בכך יש כדי לחזק את המסקנה בדבר הידיעה שמדובר ב"תאונת עבודה" שאירעה במהלך הובלת חומר הנפץ, ולא ב"פיגוע".

(ב) תרגיל חקירה אחר היה הכנסת מדובבים אל תא המעצר של המשיב 3. אחד מן המדובבים - יעקב כהן - מסר בהודעתו (מיום 19.9.11 שעה 15:47) כי המשיב 3 סיפר לו שסמוך לפני הגעת הרכב והאופנוע למחסום המשטרתי, " הוא היבהב להם הרבה עם האורות וגם ניסה להתקשר אליהם אבל הם לא ענו, כנראה לא שמעו כי היו על האופנוע. הם לא שמו לב להבהובים שלו והמשיכו לנסוע. מהמרינה נסעו כשתי דקות עד למחסום" (שורות 23 - 26 להודעה הנ"ל).

לכאורה, הניסיון להזהיר את המשיבים 1 ו-2 מפני נוכחות משטרה במחסום, תומכת במסקנה כי כל המשיבים כאחד ידעו על קיומו של מטען חומר הנפץ באופנוע, שאחרת - מפני מה יש להזהירם.

למשיב 3 ניתנה הזדמנות להסביר את פשר התנהגותו זו ודבריו אלה למדובב, אלא שהמשיב 3 מיאן להשיב לשאלות בנושא זה (שורות 68 - 75 להודעת המשיב 3 מיום 2.10.11 שעה 14:36) וממילא לא הכחיש כי כך אמנם מסר למדובב. שתיקתו בעניין זה, מהווה חיזוק לאמרת המדובב. גם בחקירתו הבאה של המשיב 3 משנשאל הוא בכיוון זה, סרב הוא לשתף פעולה. רק כאשר מבהיר לו שחוקרו יודע כי הטלפון שאליו ניסה המשיב 3 להתקשר (050-6375135), נמצא חרוך בסמוך לאופנוע לאחר הפיצוץ, נאות המשיב 3 לומר "רציתי להתקשר לאביחי" (שורה 31 להודעה מיום 4.10.11 שעה 18:54), אך לא הסביר מה היה תוכן השיחה שרצה לנהל עם המשיב 1 (שורות 33 - 35 להודעה) וכאשר מטיח החוקר בפניו כי רצה להזהיר את המשיב 1 מן המחסום המשטרתי שכן ידע שיש באופנוע מטען חומר נפץ, וכך גם מסר למדובב, עונה המשיב 3 " לא ידעתי שהיה מטען באופנוע וזהו. לא היה לי מושג שהיה מטען באופנוע" (שורה 38 להודעה). אגב, מחקרי התקשורת מלמדים חד משמעית על הוצאת שיחות טלפון מצד המשיב 3 אל המשיב 1 ביום 16.9.11 בין השעות 00:03:10 לבין 00:05:55 (ראו מוצג 13 בקלסר מוצגי המדינה).

(ג)        המשיב 3 כינה באוזני המדובב את האירוע "תקלה" (ראו מזכר מיום 26.9.11 בדבר סריקת מדיה מגנטית 1650/11 - סימונו 43 בקלסר מוצגי המדינה בדיון שלפניי). משנתבקש המשיב 3 במהלך חקירתו (מיום 2.10.11 שעה 14:36) להבהיר את פשר דבריו כי בתקלה (הווי אומר: "תאונת עבודה") עסקינן - ונשאל " מדוע השתמשת במילה 'תקלה' לפיצוץ המטען אם לדבריך מדובר בהתנקשות" - מילא המשיב 3 את פיו מים. גם שתיקה זו מחזקת את ראיות המדינה.

די לי באמור לעיל על מנת לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמשיבים 1 ו-3 ידעו כי באופנוע קיים מטען חומר נפץ וכי זה מובל מהרצליה לכיוון תל אביב. ידיעתם זו מצביעה על הקשר הפלילי שביניהם לעניין ההובלה האמורה. מנגד, אין כל ראייה לכאורה לכך שהמשיב 3 ידע על הובלת ראשי הגפרור החשמליים באופנוע.